<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ב</h1>
<h2>דף עד.</h2>
ומינה הביא הרב בעל העטור ז"ל בשם בעל המתיבות, דב"ד הגדול הוא דאלימי למעבד שודא דדייני, אבל דייני בעלמא לא. דאמרינן (כתובות צ"ד ב'), אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי, שודא דדייני. אמר ליה אנא נמי שודא דדייני. אמר ליה, חדא, דאנא דיינא ומר לאו דיינא, ועוד, מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה. והא רב ששת חכים גמיר וסביר הוא, וקאמר ליה רב נחמן, מר לאו דיינא הוא, ש"מ, דלא עביד שודא דדיינא אלא בי דינא רבה. וכן כתב רבינו חננאל ז"ל, עיקר קבלה בידינו, דלא עבדינן שודא אלא במקרקעי, אבל במטלטלי, אמרינן ממון המוטל בספק חולקין. ואמר רב נחשון ז"ל, שודא דדייני שיתא הוו בכולא תלמודא. מסתברא, דשודא הוא לשון חוזק, והיא מלה ערבית. יוסכם עם הירושלמי פרק מי שהיה נשוי, גבי ההיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד, ואמר שמואל שודא דדייני. ירושלמי (כתובות פ"י ה"ד), שמואל אמר שוחדא לדייני, איזה מהם שירצו ב"ד להחליט מחליטין. וי"מ אומדנא. אבל אם היה עיקר הדין טענות, היו חוזרין הדין לתחלתו. הרי קם דינא והדר דינא והכל בדין אחד. וטעמא דקם דינא, דמצי למימר ליה, טעם הראשון יפה מן האחרון.
